פסק-דין בתיק ת"ק 28176-12-10

בפניי תביעה לתשלום  סך של 1990 ש"ח בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים ותביעה שכנגד לתשלום סך של 2,252 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לרכב הנתבעת.

העובדות וטענות הצדדים:

ביום 20.7.2010, בחניון העליון של הקריון, התנגשו רכבי הצדדים בנסיבות שיפורטו להלן, וכתוצאה מכן נגרם לרכבי הצדדים נזק כפי הנטען בכתבי טענותיהם;

השמאי מטעם התובעת ערך תחשיב קצר בכתב יד בו הוא תיאר פגיעה במאזדה 5 בחלק האחורי ימני והעריך את הנזק בסך של 2305 ש"ח (כולל מע"מ).

השמאי מטעם התובעת שכנגד (הנתבעת) העריך את סכום הנזק בסך של 1851.59 ש"ח (ללא מע"מ) וקבע כי מוקד הנזק הינו בצד הקדמי שמאלי של הרכב כאשר החלקים בפגועים הם: מראה חיצונית שמאלית, כנף קדמית שמאלית, מגן קדמי.

כל אחד מהצדדים טען כי הוא היה בעמידה בעת שרכבו נפגע וכי הצד השני הוא שהגיח בפתאומית לעבר רכבו ופגע בו.

יש לציין כי מי שנהג ברכב התובעים ונכח בתאונה הינו הנתבעת הראשונה (אשר תיקרא להלן:"סוהא") והיא טענה בכתב התביעה שלה כי : " הייתי בחניון בקרית ביאליק תוך כדי שהכנסתי את ילדי לרכב, רכב צד ג' פגע ברכבי מאחור וגרם לי נזק...".  מכאן דורשים התובעים כי הנתבעת תפצה אותם בנזק שגרמה לרכבם בסכום התביעה.

הנתבעת והתובעת שכנגד מפי הנהגת הגב' גילי יניב (להלן:"גילי") טענה בכתב תביעתה שכנגד וכתב הגנתה כי, רכבה עמד בחניה בקריון ולפתע הגיח רכב התובעים אשר ניסה להיכנס לחניה פנויה  שלפני רכבה, נסע לאחור ותוך כדי כך פגע בכנף השמאלית קידמית של רכב הנתבעת. מכאן כי על התובעים (הנתבעים שכנגד) לשלם לה את סכום תביעתה.

שמעתי את הצדדים במועד הדיון שהתקיים בפני והזמנתי את תיק המשטרה שחקר את האירוע לאור הגרסאות הקוטביות של הנהגות.

דיון ומסקנות:

לאחר שעיינתי בחומר המצוי בפניי, הקשבתי לצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה העיקרית והתביעה שכנגד;

ראשית, מדובר בעדות יחידה של בעלות דין. אין לגרסת מי מהן תמיכה חיצונית כלשהי. בהעדר תמונות של הנזק  של מי מהצדדים למשל או עדות נוספת של מי מהנוכחים במקום, אין בידי לקבל גרסת מי מהצדדים כמהימנה ביותר ולקבוע כי בהסתמך עליה בלבד יש לקבל את התביעה או התביעה שכנגד.

 בגרסת התובעים התגלו סתירות, כאשר בכתב התביעה  היא טענה כי התאונה התרחשה בעת שהרכב שלה היה בעצירה מלאה ובעת שהכניסה את ילדיה לרכב, כך גם טענה בכתב ההגנה שכנגד: ".... וזאת תוך כדי הכנסת ועליית בניה של הנתבעת שכנגד לרכב...".  בעדותה היא העידה כי בזמן התאונה היא עמדה מחוץ לרכב (עמ' 2, שורות 12-13 לפרוטוקול). גרסה זו שונה מהגרסה שמסרה למשטרה  ביום 8.11.10 בה העידה כי בעת קרות התאונה היא כבר הייתה בתוך הרכב, כך העידה : "נכנסתי לרכבי שהיה בקריון, עוד לא הספקתי להניע את הרכב , הרכב לא היה מונע, צד ג' נכנס בי מאחור".   

גם מגרסת הנתבעת עולות תהיות כאשר היא מתארת:

א. בכתב הגנתה כי רכב התובעים ניסה לחנות בחניה הפנויה שהייתה מלפני רכבה וכך הוא פגע בה, טיעון זה אינו מתיישב כלל עם מוקד הנזק של רכבה וגם לא עם עדותה לפיה בזמן התאונה עמדה בפתח הדלת של רכבה ואז הרגישה מכה בכתף שלה דהיינו היא כלל לא ראתה מאיפה הגיח רכב התובעים ואם כך איך קבעה כי הוא ניסה לחנות בחניה הפנויה שלפניה!!

ב.   בעדותה כי, לאחר שילדיה נכנסו לרכב היא עמדה בפתח רכבה במטרה להיכנס לרכב ואז קיבלה מכה  מהדלת במפרק כתפה וכי רכבה נהדף אחורה חניה וחצי (שורות 16-17 עמ' 3 לפרוטוקול)  עימות גרסה זו אל מול תיאור הנזק של  השמאי מטעמה בחוות הדעת מעלה כי לדלת לא נגרם נזק כלשהו  וגם לא נגרם לפנס כל נזק .

שנית, שני הצדדים נמנעו מלהביא עדויות שיכלו לתמוך בגרסאותיהם אך נמנעו מלעשות כך והדבר פועל לרעתם.

סוהא העידה כי מסרה טופס הודעה בסמוך לאירוע התאונה לסוכן שלה, אך לא הציגה אותו בפניי, הטופס היה יכול להאיר על נסיבות אירוע התאונה ולתמוך בגרסתה. הצגת טופס ההודעה הפכה להיות דבר שבשגרה בתביעות רכוש מעין אלו ועל כן, ניתן לקבוע כי אי הצגת טופס זה פועלת לרעת התובעים.

מנגד, נילי מסרה כי היה בינה לבין סוהא עימות מילולי כלשהו לאחר קרות התאונה כאשר האחרונה סירבה למסור את הרישיון ורצה להסתלק מהמקום ואז נילי ביקשה מבנה שיקרא לאנשי הביטחון המאבטחים את הקריון  ואכן אנשי הביטחון הגיעו  והוא כיבה לסוהא את  הרכב (ראה עמ' 3). וחרף העובדה כי נילי יכלה לזמן את אותו מאבטח  שנכח ועזר לה בתקרית היא נמענה מלזמנו לדיון, דבר זה היה יכול להשליך רבות על מהימות גרסת התובעים ולתמוך בגרסתה, ומשלא נעשה הוא פועל לרעתה של התובעת שכנגד.